מה משפיע על רצפת האגן במהלך הלידה:

  • התערבויות בלידה (כגון שימוש בואקום או מלקחיים)
  • תנוחות לידה שונות
  • מנח התינוק
  • בחירת המטפלים ומיקום הלידה
  • אמצעים לשיכוך כאבים.

שרירי רצפת אגן חזקים יכולים לעזור במהלך הלידה ובעיקר על מנת לקצר את השלב השני של הלידה.

קבלת עזרה ממיילדת או מ-דולה יכולה לתרום באופן חיובי להקטנת הצורך באפידורל או בטישטוש, להפחית את משך הלידה במיוחד בלידה ראשונה ואף להקטין את הצורך בניתוח קיסרי.

תנועה – במהלך הלידה חשוב לזוז ולא להישאר במקום אחד. שינוי תנוחות והליכה עוזרים לראש התינוק להתבסס באגן ולאחר מכן גם לעבור דרכו.

שהיה במים או מקלחת מספקים הקלה לכאב ומרגיעים את השרירים.

במהלך צירים כדאי להיות בעמדה זקופה של הגב , כך שכח המשיכה והתכווצויות הרחם יעזרו לתינוק לרדת דרך האגן.

מעבר לאפשרויות שיכוך הכאבים המוכרות כמו אפידורל או טשטוש ואפילו TENS, יש אפשרויות נעימות אחרות שיכולות לתת הקלה רבה כמו מוזיקה מרגיעה, חימום של המקום, שימוש בכדור פיזיו וכמובן שזה זמן טוב לעיסוי בגב התחתון או באיזורים כואבים אחרים, גם נעים וגם משכך כאבים נפלא.

חשוב לדעת שאם אין אינדיקציה רפואית לכך, אזי שכיבה על הגב היא התנוחה הכי פחות מומלצת בשביל הגוף שלנו וגם בשביל מהלך תקין של הלידה.

זה נכון שכך יש לצוות הרפואי גישה יותר נוחה להוצאת התינוק, אך עבורנו זה כרוך במאמץ רב מאוד, בלחץ גדול שאנחנו צריכות להפעיל וכתוצאה מכך גם סיכויים רבים יותר לנזקים, קרעים ברצפת האגן ומבחינת התינוק עצמו – זו תנוחה שמקשה עליו מאוד לעבור דרך האגן ולצאת החוצה בקלות.

תנוחות מאוד מומלצות ללידה הן עמידת שש

וכריעה עם תמיכה (אם יש מספיק כח בשרירי הרגליים)

בזמן יציאת התינוק פתח הנרתיק מתרחב מאוד ולעבודה מתגייסים גם השרירים, רקמות החיבור כלי הדם והעצבים, וכל אחד מהם עלול להיפגע בצורה של נזק מקומי הפיך אך לעיתים ישנו נזק שנותר גם לאחר משכב הלידה כגון קרעים נרחבים או נזק עצבי.

לכן חשוב לשמור על עירנות ולגשת לבדיקה על ידי איש מקצוע.

להמשך קריאה: